Psa'him
Daf 64a
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 64a מְעַבְּרֵין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְעַבְּרִי אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. מָאן דְּאָמַר אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. מַה מְקַייֵם כִּי אָֽכְל֥וּ אֶת הַפֶּ֖סַח בְּלֹ֣א כַכָּת֑וּב. שֶׁעִיבְּרוּ אֶת נִיסָן וְאֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי. גּוּלְגּוֹלְתּוֹ שֶׁלְאָרְנָן הַיְּבוּסִי מָֽצְאוּ תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
Les uns enseignent (320)''Jér., (Nedarim 6, 9); B., Sanhedrin 12a.'' que, pour obvier à de nombreuses impuretés prévues, on redouble le mois (de façon à ce que le sacrifice pascal puisse être offert en son temps); d’autres enseignent qu’on ne le redouble pas pour cela. -D’après ce dernier avis, pourquoi est-il dit (ibid.): ils ont mangé l’agneau pascal contrairement aux prescriptions bibliques? -C’est qu’ils ont redoublé le mois de Nissan, au lieu de Adar. C’est conforme à la remarque faite par R. Simon b. Zabdi: il dit que, sous Ezéchias, on s’aperçut de l’impureté survenue au Temple par la trouvaille du crâne d’Arnon le jébusite (321)''Celui qui céda David le terrain destiné à l'édification du Temple. Cf. Jér., (Sota 5, 2) ( 20b); (Sanhedrin 1, 2) ( 18d).'',
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני מעברין את השנה מפני הטומאה. כגון שהיו רובן טמאי מתים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואין יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה. וגרסינן להא לקמן בפ''ו דנדרים ובפ''ק דסנהדרין בהלכה ב' ומקצת מהסוגיא בסוטה פ''ה וה''ג בסנהדרין שם מאן דאמר אין מעברין מפני הטומאה מינה מהאי קרא גופיה דכתיב כי אכלו את הפסח בלא ככתוב ולפיכך ביקש רחמים על עצמו על שעיבר מפני הטומאה ומאן דאמר מעברין מה מקיים בלא ככתוב מפני שעיברו ניסן ואין מעברין אלא אדר שהיה יום שלשים של אדר שראוי לקבוע ניסן ואין מעברין אלא אדר ואפי' בדיעבד אינה מעוברת כדקאמר ר''ש התם לעיל אע''פ שעיברו ניסן אינו מעובר ולפיכך ביקש רחמים על עצמו:
ואתייא. האי מ''ד שעיבר מפני הטומא' כהאי דאמר ר' סימון בסוטה שם גלגלתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח ונטמאו בו ולא היה הדבר מזומן להם להטהר עד הפסח:
כְּתִיב וַיָּחֵילּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחוֹדֶשׁ הָֽרִאשׁוֹן֘ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחוֹדֶשׁ. וַהֲלֹא בְיוֹם אֶחָד הָיוּ יְכוֹלִין לְבָעֵר כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי אִידִי. מִפְּנֵי צַלְמֵי כַשְׂדִּים שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים בַּשָּׁשַׁר. כְּתִיב כָּל לְבָב֣וֹ הֵכִ֔ין לִדְר֛וֹשׁ הָֽאֱלֹהִ֥ים ׀ יְי֖ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֑יו רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי. חַד אָמַר. אֲפִילוֹ עָשָׂה כַמָּה בְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה לְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
puisqu’il est dit (2Ch 29, 17): ils commencèrent à sanctifier le 1er du 1er mois, et le 8e du mois ils entrèrent dans le portique de Dieu; or, ils auraient bien pu enlever dès le 1er jour tout ce qui touchait là à l’idolâtrie, et il a fallu un tel intervalle de temps, observe R. Idi, pour distinguer les idoles des chaldéens, gravées et peintes en couleur rouge. Puis il est dit (ib. 30, 19): Dieu pardonnera à ceux dont le cœur est disposé à rechercher Dieu l’Eternel, le Dieu de leurs ancêtres, mais non avec une sainte pureté. R. Simon b. Zabdi et R. Samuel b. Nahman interprètent différemment ce verset: selon l’un, bien qu’Ezéchias eût beaucoup fait pour enlever les impuretés du sanctuaire (pour débarrasser le Temple de tout idolâtrie), il n’y réussit pas complètement; d’après l’autre, ce roi avait bien disposé son cœur par d’autres bonnes œuvres, mais, en ce qui concernait la pureté du sanctuaire, il resta au-dessous de sa tâche – (322)''Suit un passage reproduit de B; Berakhot 10b, traduit t. 1, p. 262. Cf. B., Sanhedrin 47a.''.
Pnei Moshe non traduit
כתיב ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום ח' לחדש באו לאולם ה' וגו' וביום ט''ז לחדש הראשון כלו:
והלא ביום א' וכו'. מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר. בכותלות שעשאום לע''ז והיו טרודים למחקם ולבטלם:
כתיב כל לבבו הכין וגו'. ולא בטהרת הקדש ופליגי בה מאי ולא בטהרת הקדש:
אפי' עשה כמה בטהרת הקדש. אע''פ שעשה כמה וכמה תקנות לצורך טהרת הקדש מ''מ לא יצא ידי חובתו לגמרי לטהרת הקדש:
ואידך אמר אפי' כל מעשים טובים וכו'. כלומר בטהרת הקדש לא עשה כלום וכל לבבו הכין לדרוש בשאר כל מעשים טובים:
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. וְאֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁהוֹדוּ לוֹ. כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ. גִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִיטָּה שֶׁלְחֲבָלִים וְהוֹדוּ לוֹ. גָנַז טַבֶּלָּה שֶׁלְּרְפוּאוֹת וְהוֹדוּ לוֹ. וְאֵילּוּ שֶׁלֹּא הוֹדוּ לוֹ. קִיצֵּץ דַּלְתּוֹת הַהֵיכָלֹּ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ששה דברים עשה וכו'. תוספתא היא ומייתי לה בפ' מקום שנהגו:
טבלא של רפואו'. שהיו חקוקים עליה צורות הנעשות עפ''י חכמת הכוכבים לעתים ידועים לרפואה וכיוצא בהן מדברי הבאי והשחיתו בני אדם דרכם בו והסירו וגנזו:
ויש ספרים כתוב ספר רפואות:
הָיָה הַצִּיבּוּר חֶצְייָם זָבִים וְחֶצְייָן טְמֵאִין. רַב אָדָא בַּר אֲהָבָה אָמַר. זָבִין נַעֲשִׂין אֶצֶל טְמֵאִין כִּטְמֵאִין אֶצֶל טְהוֹרִין. אֵינָן עוֹשִׂין זָבִין נִידָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. רַב חוּנָה אָמַר. אֵין תַּשְׁלוּמִין לַפֶּסַח הַבָּא בְטוּמְאָה.
Traduction
Si l’assemblée se compose à moitié de blennorragiques et à moitié d’impurs par contact de morts, selon R. Ada b. Ahaba, les premiers sont considérés par rapport aux autres, comme des impurs ordinaires le sont vis-à-vis des gens purs, chaque moitié (sans majorité) offrant le sacrifice en son temps (323)Cf. ci-dessus, (7, 6).; les seconds l’offriront donc à la première Pâques, et les autres s’ajourneront à la seconde Pâques. R. Houna dit: la règle est qu’à la seconde Pâques on ne remplace pas l’agneau pascal qui n’aurait pas pu être présenté à la première en raison de son état impur. Les blennorragiques ne l’offriront donc pas du tout.
Pnei Moshe non traduit
היו הצבור חציין זבין וחציין טמאין מת:
זבין נעשין אצל טמאין כטמאין אצל טהורין. כמו הדין בשהיו חציין טמאי מת וחציין טהורין שהדין בהן הטהורים עושין את הראשון והטמאין עושין את השני לרבי מאיר דלעיל בפרק כיצד צולין בהלכה ו' ומשום דסבירא ליה מחצה על מחצה אינו כרוב כדפרי' לעיל שם וכאן הואיל והטמאין הן נגד חציין של הזבין שאינן ראויין לעשות בראשון אם כן אינון עושין כצ''ל. כלומר אינון הטמאין עושין את הראשון ומשום דבכהאי גוונא חשובין הן כרוב דלא אמר ר' מאיר מחצה על מחצה אינו כרוב אלא בגוונא דהחצי שכנגד הטמאין טהורין הן וראוין לעשות בראשון ומשום הכי עושין אלו בטהרה. ואלו ידחו לשני אבל הכא שאי אפשר לעשות כלל בטהרה עושין אינון הטמאין בטומאה וזבין נדחין לפסח שני:
אין תשלומין לפסח הבא בטומאה. דנהי דמחשבת בכה''ג להחציין טמאין כרוב ויעשו בטומאה אבל הזבין אינן עושין כלל לא בראשון ולא בשני ומשום דכללא הוא אין תשלימין לעשות הפסח שני אלא א''כ בא הראשון בטהרה אבל לא לפסח ראשון הבא בטומאה:
הָיָה הַצִּיבּוּר רּוּבָּן טְהוּרִין וּמיעוטָן טְמֵאִין. וּמֵתוּ מִן הַטְּהוֹרִים בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר שְׁחִיטָה [א] אַחַר זְרִיקָה. אִין תֵּימַר. אַחַר שְׁחִיטָה. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. אִין תֵּימַר. אַחַר זְרִיקָה. עוֹשִׂים בְּטוּמְאָה. הָיָה הַצִּיבּוּר רּוּבָּן טְמֵאִין וּמיעוטָן טְהוּרִין. וּמֵתוּ מִן הַטְּמֵאִם בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר שְׁחִיטָה אוּ אַחַר זְרִיקָה. אִין תֵּימַר. אַחַר שְׁחִיטָה. עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. אִין תֵּימַר. אַחַר זְרִיקָה. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה.
Traduction
Si l’assemblée était composée en majorité de gens purs et en minorité de gens impurs, et qu’ensuite, dans l’intervalle de temps entre l’égorgement et l’aspersion du sang, quelques-uns des gens purs meurent (ce qui déplace la majorité), considérera-t-on pour la validité le moment de l’égorgement (l’état primitif), ou celui de l’aspersion (état définitif)? Or, si le premier l’emporte, il n’y aura pas d’offrandes faites à l’état impur, en raison de la majorité primitive pure; si le second l’emporte, les offrandes se feront à l’état impur, la majorité étant déplacée. De même à l’inverse, si l’assemblée se compose en majorité de gens impurs et en minorité de gens purs, et qu’ensuite, dans l’espace de temps entre l’égorgement et l’aspersion du sang, quelques-uns des impurs meurent (déplaçant la majorité), quelle sera la règle? Adoptera-t-on le moment de départ, ou l’état définitif? Or, si l’on se règle d’après le moment de l’égorgement, l’offrande aura lieu pour tous à l’état impur (la majorité l’emportant); mais si l’on se règle d’après l’aspersion, on n’offrira pas à l’état impur (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
רובן טהורין ומיעוטן טמאים. בשעת שחיטה ומתו מן הטהורין בין שחיטה לזריקה ונעשו הטמאין רוב אחר מי אתה מהלך אחר שעת שחיטה או אחר שעת זריקה וכדמסיים ואזיל:
אין תימר. אם תמצי לומר אחר שעת שחיטה אנו מהלכין א''כ אינן עושין בטומאה שהרי מיעוט היו ואפי' הן עכשיו רוב ידחו לשני אבל אם תאמר אחר שעת זריקה אנו מהלכין א''כ הן רוב ויעשו בטומאה:
היה הצבור רובן טמאין וכו'. כלומר וכן איכא למיבעי איפכא ולא איפשיטא:
Psa'him
Daf 64b
משנה: וְאֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מֵאַסְקוּפַּת עֲזָרָה וְלַחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְפִיכָךְ 64b נָקוּד עַל הֵ'א לוֹמַר לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי אֶלָּא מֵאַסְקוּפַּת הָעֲזָרָה וְלַחוּץ׃
Traduction
On appelle distance lointaine ce qui est au-delà de Modéin (324)Sépulture de Mathathias Maccabée. Voir Neubauer, Géographie, p. 99., et à un égal rayon à partir de Jérusalem en tous sens. Tel est l’avis de R. aqiba. Selon R. Eliézer, on comptera depuis cette localité jusqu’au seuil du parvis sacré (non jusqu’à l’enceinte seulement). R. Yossé dit: il y a un point supérieur placé sur le terme biblique ''lointain'' (pour le souligner), afin d’indiquer qu’il ne s’agit pas en réalité d’une grande distance très éloignée, mais même au-delà du parvis du Temple (si l’on ne peut pas en approcher), c’est considéré comme lointain.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואיזו היא דרך רחוקה. שאמרה תורה:
מן המודיעית ולחוץ. שם מקום מודיעים ורחוק מירושלים ט''ו מילין והוא שיעור מהלך אדם בינוני מהנץ החמה עד בין הערבים שהוא שעת הקרבת הקרבן תמיד של בין הערבים ובימי תקופת ניסן וימי תקופת תשרי שהימים והלילות שוין וחשבון מהלך אדם בינוני של כל היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים ארבעי' מיל ומהנץ החמה עד השקיעה שלשים מיל וה' מילין מעלות השחר עד הנץ החמה וה' מילין מתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים:
מאסקופת העזרה ולחוץ. אפי' הוא בירושלים אלא שאינו יכול להגיע עד העזרה נדון בדין דרך רחוקה והלכה כר''ע:
לפיכך נקוד בתורה על ה''א שברחוקה לומר לא מפני שרחוקה ודאי וכלומר שהדרך היא רחוקה בודאי אלא אפי' מאסקופת העזרה לחוץ כדאמר בגמרא שבמקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב ומשמעותו רחוק לומר האיש רחוק ואין הדרך רחוקה:
משנה: מַה בֵּין פֶּסַח הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי. הָרִאשׁוֹן אָסוּר בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְהַשֵּׁנִי מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַבָּיִת. הָרִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ. זֶה וָזֶה טָעוּנִין הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּתָן. וְנֶאֶכָלִין צָלִי עַל מַצָּה וּמְרוֹרִים וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת׃
Traduction
Quelle différence y a-t-il entre la première Pâques et la seconde? A la première, la présence du levain est interdite par les défenses de ''ne pas le laisser voir'', ''ni apparaître'', tandis qu’à la seconde on pourra avoir simultanément chez soi du pain et de l’azyme. A la première, il faut réciter le Hallel en mangeant le pain ''ne pas le laisser voir''. Toutefois, pour l’une et l’autre, il faut réciter le Hallel en sacrifiant l’agneau pascal, de même qu’aux deux cas, le rôti sera accompagné d’azyme et d’herbes amères;et, pour chacune, la solennité shabatique cède devant le devoir d’accomplir ce sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מה בין פסח הראשון לשני. בתוספתא פ''ח טובא קא חשיב ובמתני' שייר ולא קתני אלא מהנלמד מאותה פרשה:
והשני חמץ ומצה עמו בבית. דכתיב ביה ככל חקת הפסח יעשו אותו ודרשינן על מצות שבגופו כגון צלי אש וכמו הכתוב בו ועל מצות ומרורים יאכלוהו ולא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו וה''נ מרבינן צלי אש מככל חוקת הפסח אבל מצות שהן על גופו ממקום אחרי כגון תשביתו שאור מבתיכם ולא תשחט על חמץ וכיוצא בהן מה דקחשיב בתוספתא שאינו נשחט בג' כתות ואינו דוחה את הטומאה ואינו טעון חגיגה עמו לא מרבינן מככל חוקת הפסח והשני אינו טעון הלל באכילתו דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. ליל המקודש לחג שהוא פסח ראשון טעון הלל ושאינו מקודש לחג אינו טעון הלל:
זה וזה טעונין הלל בעשייתן. דלילה אימעט משיר ולא יום:
ודוחין את השב'. מדכתיב במועדו בפרשה מרבינן שאף פסח שני דוחה את השבת אבל לא את הטומאה שמפני הטומאה הוא בא והיאך ידחה את הטומאה:
הלכה: רִבִּי סִימוֹן אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי חִייָה רַבְּה וּבַר קַפָּרָה. חַד אָמַר. כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא וְיֹאכַל. וְחוֹרָנָה אָמַר. כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא וְיִזְרוֹק. וַאֲפִילוּ כְמָאן דְּאָמַר. כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא וְיֹאכַל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְתוֹךְ אַלְפַּיִים לִתְחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְתַנֵּיי תַּמָּן. הָיָה נָתוּן מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים וְרַגְלָיו רָעוֹת. יָכוֹל יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וְחָדַל֙. יָצָא זֶה שֶׁלֹּא חָדָל. הָיָה נָתוּן מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ וְהַסּוּס בְּיָדוֹ. יָכוֹל יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹֽא הָיָ֗ה. יָצָא זֶה שֶׁהָיָה בַדֶּרֶךְ. הָיָה נָתוּן מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים קוֹדֶם לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. יָצָא לוֹ קוֹדֶם שֵׁשׁ שָׁעוֹת. יָכוֹל יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת. הֶחָדֵל בִּשְׁעַת עֲשִׂייָה חַייָב. שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲשִׂייָה פָטוּר.
Traduction
R. Simon dit: R. Hiya le grand et Bar-Kappara discutent sur la limite extrême de ce qui n’est pas considéré comme lointain: selon le premier, il faut, de ce point éloigné, pouvoir arriver à Jérusalem assez à temps pour y manger (avant minuit); l’autre dit, il faut pouvoir arriver encore pour l’aspersion du sang (avant la nuit);et même d’après le premier, qui exige seulement de pouvoir arriver assez à temps pour y manger, il faut toutefois, avant la nuit, se trouver à l’intérieur des deux mille coudées voisines formant la limite shabatique. R. Zeira dit que l’on a enseigné là-bas (à Babylone): si l’on se trouve en deçà de Modéin, et qu’ayant mal aux pieds on n’arrive pas en temps opportun, est-on passible de la peine du retranchement si, à la seconde Pâques, on n’a pas réparé l’omission de la première? -Non, car la Bible parle de celui qui s’est abstenu d’accomplir (Nb 9, 13), tandis que cet homme, ne s’étant pas abstenu de plein gré à la 1re Pâques, ne devient pas coupable en cas d’oubli à la seconde Pâques. Si, se trouvant au-delà de Modéin (limite de la distance lointaine), il a par contre un cheval sous la main, qui lui permet d’arriver rapidement, est-il coupable de n’être arrivé ni à la première Pâques (325)Etant allé à pied., ni à la seconde? -Non, parce que la Bible dit (ib.): il n’était pas en chemin, tandis que celui-ci y était. Si, se trouvant en deçà de Modéin avant midi (de façon à pouvoir arriver en temps opportun), il va au-delà à midi, est-il coupable de s’être mis de plein gré à une trop grande distance? -Non, parce qu’il est dit: s’il a cessé d’agir; si l’interruption a eu lieu à l’heure de l’action (à partir de midi), on serait coupable en cas de nouvelle omission; au cas contraire, non.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איתפלגון וכו'. איזה היא שאינו בכלל דרך רחוקה:
חד אמר. אם הוא קרוב כל כך כדי שיבא ויאכל הפסח בלילה אין זה קרוי דרך רחוקה ואידך אמר כדי שיבא ויזרוק כלומר שיכול לבא בשעת זריקה ואם לאו ה''ז דרך רחוקה:
ואפי' כמ''ד וכו' והוא שיש בתוך אלפים לתחום ירושלים עד שלא יחשיכה ולאפוקי אם אינו יכול להגיע אלא בלילה עד זמן אכילה:
ותניי תמן. תנינן בבבל בחדא בריית':
ורגליו רעות. ואינו יכול להגיע לירושלי' יכול יהא חייב מפני שהוא מן המודיעי' ולפנים ואינו בדרך רחוקה לר''ע:
ת''ל וחדל. שהוא חדל וגרם שלא לעשות הפסח יצא זה שלא חדל הוא אלא שאינו יכול להגיע:
והסוס בידו. ויכול היא לרכוב ולהגיע ולא רכב אלא הוליך אותו בידו ולא הגיע יכול יהא חייב ת''ל ובדרך לא היה יצא זה שהיה בדרך רחוקה:
יצא לו קודם לו' שעות. מן המודיעים ולחוץ יכול יהא חייב הואיל ולא נכנס מקודם ולא היה בדרך רחוקה:
ת''ל וחדל לעשות וכו' וזה חדל שלא בשעת עשייה שיצא לו מקודם לו' שעות פטור:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. שָׁם שָׁם. חַד אָמַר חוץ לַעֲשִׂייָתוֹ. וְחוֹרָנָה אָמַר. חוּץ לִמְחִיצָתוֹ.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan que les deux interlocuteurs de la Mishna (R. aqiba et R. Eliézer) fondent leurs avis sur l’interprétation d’un même verset: l’un (R. Eliézer), fondant l’analogie entre la Pâques et la seconde dîme sur l’emploi du terme là (326)(Dt, 14, 23) pour chacune d’elles, en conclut qu’il faut se limiter au lieu de destination (le parvis pour l’agneau pascal, comme l’enceinte jérusalémite pour la seconde dîme); l’autre (R. aqiba) prend pour limite l’extérieur de l’enceinte (comme elle détermine de ne pas pouvoir manger de la dîme au-delà, il en sera de même pour la distance à Pâques).
Pnei Moshe non traduit
שניהן. ר''ע ור' אליעזר במתני' מקרא אחד הן דורשין ומג''ש שם שם נאמר בפסח שם תזבח את הפסח בערב ונאמר במעשר ואכלת שם לפני ה' אלהיך ובהא פליגי חד אמר חוץ לעשייתו דמקיש פסח למעשר מה במעשר שנאמר בו כי ירחק ממך המקום וגו' ושאינו נאכל אלא במקום הכשירו וזהו בתוך ירושלים אף דרך רחוקה האמור בפסח אם הוא שלא במקום הכשירו וזהו חוץ לעשייתו שהיא בעזרה ולפיכך כשהוא מאסקופת העזרה ולחוץ נקרא בדרך רחוקה:
וחורנה אמר חוץ למחיצתו. ואידך והוא ר''ע אומר דיליף ממעשר מה להלן נקרא ריחוק מקום חוץ למחיצתו והיינו שאינו נאכל חוץ לירושלים אף כאן לא נקרא בדרך רחוקה עד שיהא חוץ לירושלים:
חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹֽא הָיָ֗ה. יָצָא זֶה שֶׁהָיָה בַדֶּרֶךְ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֶׁהוּא מַזְהִיר הוּא מַזְכִּיר רְחוֹקָה. כְּשֶׁהוּא עוֹנֵשׁ אֵינוֹ מַזְכִּיר רְחוֹקָה. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. בְּשָׁעָה שֶׁהַכְּתָב רָבָה עַל הַנְּקוּדָה. אַתְּ דּוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב וּמְסַלֵּק אֶת הַנְּקוּדָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהַנְּקוּדָה רָבָה עַל הַכְּתָב. אַתְּ דּוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקוּדָה וּמְסַלֵּק אֶת הַכְּתָב. אָמַר רִבִּי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא נְקוּדָה אַחַת מִלְּמַעֲלָן אַתְּ דּוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקוּדָה וּמְסַלֵּק אֶת הַכְּתָב. הֵ''א שֶׁבִּרְחוֹקָה נָקוּד. אִישׁ רָחוֹק. וְאֵין דֶּרֶךְ רְחוֹקָה.
Traduction
Les compagnons d’études exposent, au nom de R. Yohanan, qu’à la suite du verset invoqué par la Mishna, il est dit: mais l’homme pur, qui ne s’est pas trouvé en route et a négligé le sacrifice pascal, sera retranché etc.; on fait donc une exception pour celui qui s’est trouvé en voyage (quoique peu éloigné d’une communauté). R. Zeira au nom de R. Yohanan dit au contraire qu’au commencement de cette section biblique, le texte parle d’un voyage lointain; mais, lorsqu’il est question de la pénalité pour infraction de la loi pascale, on ne parle plus d’éloignement (la pénalité étant supprimée en tout cas d’absence, même peu éloignée). Les autres sages disent (327)''Midrash rabba, sur (Gn n° 48; Hazith sur (Ct 4, 4); B., Baba Metsia 87a. Pour souligner un mot, une lettre, on plaçait des points supérieurs, correspondant à notre italique. V. ma Notice sur les points-voyelles, p. 26.'': lorsque dans un mot biblique la plupart des lettres ne sont pas ponctuées et que la minorité l’est, on interprète cette majorité, écartant la lettre ponctuée; au cas contraire, les lettres ponctuées l’emportent. Sur cette dernière assertion, Rabbi ajoute: n’y eut-il qu’une lettre ponctuée par en haut (dans un mot composé de 2 lettres), on en tient compte, annulant le reste de ce qui est écrit. Donc, finalement, dans le mot lointain de ce texte, la dernière lettre est seule ponctuée (328)''Sifri à Lv n° 69; Rabba sur Nb n° 3.'', ce qui devient nul; et il en résulte que la qualification de ''lointain'' se rapporte à l’homme, non à la route (fut-elle proche, il n’y a pas de pénalité en cas de remise de la Pâques).
Pnei Moshe non traduit
חברייא בשם ר' יוחנן. אמרי טעמא דר' אליעזר דמגופיה דקרא דריש דכתיב והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה והוה ליה למיכתב אשר הוא טהור והוא לא בדרך אלא ללמד יצא זה שהיה בדרך כלומר דקרא משמע אפי' בדרך כל שהוא לא היה דאז הוא חייב ולאפוקי זה שהיה בדרך כל שהוא בחוץ להעזרה:
ר' זעירא בשם ר' יוחנן. היימ טעמיה דר''א דקרא כשהוא מזהיר על פסח שני מזכיר הוא רחוקה איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה וגו' ועשה פסח לה' בחדש השני וגו' וכשהוא אונס כלומר כשנאמר העונש האיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה וגו' אינו מזכיר כאן רחוקה אלמא שאינו מתחייב אלא א''כ שאפי' בדרך כל שהוא לא היה:
רבנן אמרי בשעה שהכתב וכו'. דברי ר' יוסי דמתני' מפרשי דקאמר לפיכך נקוד על ה''א וכו' מפני שכשאתה מוצא בתורה שהכתב רבה על הנקודה כגון זה שנקוד על ה''א והכתב היא רבה אתה דורש את הכתב ומסלק את הנקודה כאילו לא נכתב האות הנקוד ונשאר רחוק לומר האיש הוא רחוק כדמסיים לקמן ואין דרך רחוקה:
אמר רבי אע''פ וכו'. רבי לא פליג אהא דקאמרי בשעה שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב דבזה כ''ע ס''ל הכי אלא אסוף דבריהם קאי. ובשעה שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב. עלה קאמר רבי דלאו דוקא בשעה שהנקודה רבה על הכתב הוא דדורשין והולכין אחר הנקודה אלא אע''פ שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלן וכו' וכלומר אפי' בתיבה שאין בה אלא שתי אותיות כגון את על וכיוצא בה ונקוד נקודה אחת מלמעלן על אות אחד והרי כאן הכתב והנקודה שוין הן אע''פ כן אתה דורש את הנקודה ומסלק את הכתב ודרוש בהנקודה שלא על חנם ננקד האות הזה ורבי בעלמא קאי:
ה''א שברחוקה נקוד. מסקנא דמילתא היא וזה אליבא דכ''ע היא וכדפרישית במתני' דכאן הכתב רבה על הנקודה ודריש ביה איש רחוק ואין דרך רחוקה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source